פסק-דין בתיק בר"ע 34140-01-11

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.        בקשת רשות הערעור שלפנינו סבה על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב  שלא לאפשר למבקשת להגיש ראיותיה, במסגרת תביעה כספית שהגיש נגדה המשיב (השופטת חנה טרכניטגוט; עב 12366/08). טרם נבוא לגופם של דברים, נפרט את השתלשלות העניינים העומדת ברקע החלטת בית הדין האזורי. נקדים ונציין, כי החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כערעור על פי סמכותנו שב תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להודיע עמדתם בעניין, ובהעדר התנגדות מטעמם.

הרקע העובדתי

2.         בהחלטה מיום 21.4.2009, הורה בית הדין האזורי לצדדים להגיש כל מסמך שבכוונתם לעשות בו שימוש בעת הדיון. בית הדין הורה לצדדים לעשות כן עד 30 ימים לפני המועד שנקבע לקדם משפט.

            לבקשת המשיב (להלן- התובע), ובהעדר תגובה מצד המבקשת (להלן- הנתבעת), הורתה רשמת בית הדין האזורי לנתבעת, בהחלטה מיום 9.11.2009, להמציא לתובע מסמכים ספציפיים שונים, ובכלל זה דו"חות נוכחות ותלושי שכר (להלן: החלטת גילוי המסמכים). בית הדין הורה לנתבעת לעשות כן בתוך 21 ימים.

3.                קדם משפט בהליך נועד לפני הרשמת רחל בר"ג הירשברג ביום 15.11.2009, במסגרתו הוצע לצדדים הסדר לסיום ההליך בהסכמה. הנתבעת הודיעה באותו מועד, כי אינה מתנגדת להעביר את המסמכים שברשותה לתובע.

4.         ביום 17.1.2010 הגיש התובע לבית הדין האזורי בקשה למחיקת כתב ההגנה.  התובע טען כי מחיקת כתב ההגנה מתבקשת, נוכח אי קיום ההחלטה בדבר גילוי מסמכים. בהחלטה מיום 15.3.2010, דחה בית הדין האזורי את הבקשה למחיקת כתב ההגנה. בית הדין נימק החלטתו בכך, שבעת מתן ההחלטה, תצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבעת היה מצוי בתיק בית הדין, אף שהוגש באיחור. בית הדין האזורי השית על הנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח בגין האיחור בהגשת תצהיר גילוי המסמכים.

5.                בהחלטה מיום 18.4.2010, הורה בית הדין האזורי לצדדים להגיש תצהיריהם. תצהירי התובע הוגשו לבית הדין ביום 25.5.2010 כנדרש.  תצהירי הנתבעת לא הוגשו במועדם.

6.                דיון "קדם משפט" נוסף התקיים ביום 14.9.2010, בסיומו הורה בית הדין לנתבעת להגיש תצהיריה בתוך 30 יום, קרי, עד ליום 14.10.2010. עוד הורה בית הדין האזורי לנתבעת להודיע מדוע לא ימסרו לתובע כרטיסי העבודה לתקופה שמינואר 2006 עד ינואר 2007.

           התובע הגיש ביום 19.10.2010 לבית הדין האזורי בקשה נוספת "למחיקת כתב הגנתה של המשיבה ו/או בקשה לקבוע כי הנתבעת תחשב כמי שאין בדעתה לצרף ראיות". בבקשתו ציין, כי הנתבעת לא הגישה תצהירי עדותה כנדרש; לא יצרה עימו קשר בכל הנוגע להצעת בית הדין לסיום ההליך בהסכמה; ולא העבירה לעיונו את כרטיסי העבודה לתקופה שמחודש ינואר 2006 עד חודש ינואר 2007.

7.                בהחלטה מיום 2.1.2011 קבע בית הדין האזורי, כי נוכח אי הגשת תצהירי הנתבעת, "הנתבעת אינה רשאית להעיד עדים מטעמה". הבקשה למחיקת כתב ההגנה בשל אי מילוי צו לגילוי מסמכים נדחתה, ובית הדין הורה לנתבעת להמציא לתובע בתוך 15 יום את כרטיסי העבודה לתקופת ינואר 2006 עד ינואר 2007. בנוסף, השית בית הדין האזורי על הנתבעת הוצאות בסך 1,500 ש"ח. החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור לפנינו.

8.                בין לבין, הגיש התובע לבית הדין האזורי ביום 23.1.2011 בקשה נוספת למחיקת כתב ההגנה. התובע נימק בקשתו בכך שהנתבעת לא העבירה לידיו את כרטיסי העבודה לתקופה שמינואר 2006 ועד ינואר 2007, כפי שהורה בית הדין בהחלטה מיום 2.1.2011. בקשה זו טרם נדונה.

בקשת רשות הערעור

9.                כאמור, בקשת רשות הערעור סבה על החלטתו של בית הדין האזורי שלא לאפשר לנתבעת להגיש ראיותיה. לטענת הנתבעת, על אף מחדליה, לא היה מקום לנקוט בסעד קיצוני כפי שהחליט בית הדין האזורי, שמשמעותו נעילת דלתות בית הדין בפניה. במיוחד כן, מאחר שבמועד מתן החלטתו של בית הדין האזורי, טרם נקבע מועד לשמיעת הראיות בהליך, וממילא לא נגרם נזק בשל הגשת הראיות באיחור.

10.            בהחלטה מיום 22.2.2011 הצענו לצדדים הסדר, לפיו יתאפשר לנתבעת להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה בתוך 14 יום, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות לתובע בסך 4,000 ש"ח. הנתבעת הודיעה כי היא מסכימה להצעת בית הדין. התובע הודיע כי הוא מסכים למתווה שהוצע בהחלטת בית הדין, וזאת בכפוף לחיובה של הנתבעת בהוצאות ריאליות לשיקול דעת בית הדין. התובע עמד על התנהלותה של הנתבעת בהליך, על מחדליה הרבים ואי הציות להחלטות בית הדין. לפיכך ביקש השתת הוצאות ריאליות מרתיעות על הנתבעת, שיגרמו לה לכבד את החלטות בית הדין והצווים שהוציא מלפניו.

הכרעה

11.            לאחר שנתנו דעתנו לעמדות הצדדים, ובשים לב להסכמתם בעניין הגשת ראיות הנתבעת, ייקבע סכום ההוצאות בהם תחויב הנתבעת על יסוד טיעוני הצדדים בכתב. שקלנו בדבר, ובאנו לכלל מסקנה כי יש לאפשר לנתבעת להגיש תצהירי עדות מטעמה, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 7,000 ש"ח לתובע. כל זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

12.            בית המשפט העליון ובית דין זה עמדו בפסיקתם על החשיבות היתרה שבשמירה  על סדרי הדין והציות להם, והכל לשם תקינות ניהול ההליך המשפטי ושמירה על זכויותיהם של הצדדים לדיון, ושל כלל הציבור [ראו: רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים, פ"ד נה(4) 198; רע"א 83/01 טובה וייס - יוסף מרדכי, פ"ד נה(3) 730]. אל מול אינטרס זה, " עומדת זכות היסוד של הצד שכנגד לגישה לערכאות וכן החשיבות המהותית שבניהול ההליך המשפטי במעמד שני הצדדים" [רע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו(4) 61 בעמוד 64; ע"ע 1165/00 אייל מור - קלדרון, 20.8.2000; דב"ע נב/ 3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח, פד"ע כז 3, 14]. בהתאם לאמור, בבוא בית הדין להכריע בסוגיות בהן כרוכה מחד, אי הקפדה על סדרי הדין, ומאידך פגיעה בעקרון בדבר ניהול ההליך המשפטי במעמד שני הצדדים, על בית הדין לאתר את נקודת האיזון הראויה בין השיקולים המתנגשים. באיתור נקודת האיזון כאמור ייתן בית הדין דעתו לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בתוך כך, על בית הדין לבחון האם קיימים אמצעים חלופיים העשויים לרפא את הנזק שגרם המחדל הדיוני, לרבות על דרך של  הטלת הוצאות משפט.